חתונה אזרחית – טקס נישואים אישי
באוזניים ישראליות המושג חתונה אזרחית נשמע כמעט בלתי מושג, אולי בלתי אפשרי, ועל חלקנו לא מקובל, שונה ואחר.אך זהו בעצם טקס שקורה בכל מדינה מתוקנת יום יום ושעה שעה.
בהרבה ממדינות העולם החתונה האזרחית היא טקס קצר ופשוט מול פקיד עירייה, בנוסח יבש, ולפעמים בנוכחות אורחים מועטים ובלי חגיגה מסביב.
במדינת ישראל שבה טקס הנישואים המקובל הוא הדתי-רבני, חתונה אזרחית היא בעצם שם אחר לנישואים אלטרנטיביים, כלומר לעריכת טקס אישי, שאותו הזוג יוצר כרצונו. היא אינה מתנהלת לפי טקס ידוע מראש, שאת חלק ממילותיו אנחנו לא תמיד מבינים. הרבה מאוד טקסים אישיים נשענים על המסורת, משלבים אלמנטים מן הטקס הדתי אך כמובן נותנים לו משמעות אישית.
חתונה אזרחית מתוך מושג האזרחות:
במדינות העולם בהן נהוגה חתונה האזרחית לצד טקס דתי בכנסיה למשל, החופש לבחור טקס כזה או אחר מקפל בתוכו את המהות של האדם כ"אזרח". אדם חופשי, שזכויותיו נשמרות: זכות הבעת הדעה, או זכות הביטוי, זכות החופש, הזכות לאושר ולהגשמה עצמית.
בהיותנו אזרחים חופשיים אנחנו הרבה יותר אינדיבידואליסטים מפעם. אם בעבר המסורות, השבטיות, הטקסיות הברורה, המנהגים שעוברים מדור לדור, הם אלה שהכתיבו, היום המצב שונה. היום מותר לנו לבחור איך ננהל את טקסי החיים שלנו: איזה תוכן יהיה להם, איזו משמעות ואיזו דרך.
כמובן שחתונה היא טקס מאוד משמעותי. זהו טקס שמסמל קבל עם ועדה את הבחירה שלנו בשותף לחיים. זהו טקס שמבטא את הבחירה שלנו, שוב, כאזרחים חופשיים. בעבר, הייתה לנו הבה פחות בחירה במקום הזה. היום אנו מחפשים את הזוגיות המתאימה, ועובדים על הקשר, ובונים, ורוצים שהזוגיות תהיה מרחב של אהבה, חופש והגשמה. מתוך כך אנו יכולים לבחור בחתונה כלבבנו. אנו יכולים להחליט האם מתאים לנו הטקס המסורתי העובר מדור לדור, או האם אנו רוצים את טקס האישי שלנו.
מי בדרך כלל בוחר בחתונה אזרחית בישראל?
ראשית, אלה שאין להם בחירה, משום שהם מנועים להתחתן בטקס דתי רבני: שאינם יהודים, או שיהדותם בספק.
שנית, זוגות רבים יוצאי ברית המועצות לשעבר, אמנם יהודים ע"פ ההלכה, אך לא מחוברים כלל לטקס המסורתי.
שלישית, וזו אוכלוסיה מתרחבת והולכת, זוגות שיכולים להתחתן בטקס דתי אך בוחרים באופן מודע שלא: או מתוך התנגדות לממסד הדתי רבני, או מתוך רצון להשתתף בבנייה של קהילה יהודית חילונית בארצנו, שאינה מוכנה שטקסי החיים המשמעותיים שלה יוכתבו ע"י טקס מסורתי מקובע.
בשנים האחרונות יש בהחלט לגיטימציה רחבה יותר לטקסי נישואים אישיים. לפעמים הזוג בוחר בחתונה רפורמית או קונסרבטיבית, ולפעמים זו חתונה אזרחית פשוטו כמשמעו – טקס ייחודי וחד פעמי של הזוג, שנוצר על ידם לגמרי.
רביעית, זוגות שמתחתנים בפעם השנייה. הפעם הראשונה הייתה עם רב, "לפי הספר", ועכשיו, בנישואים שניים, הם מרגישים חופשיים לבחור את הטקס שמתאים להם. בדרך כלל זוגות כאלה הם מבוגרים יותר, ומרגישים הרבה פחות מחויבות לרצות את ההורים, הסביבה וכו'.
ולסיום, אוכלוסייה נוספת, שגם עבורה הטקס הדתי אינו אפשרות – זוגות חד מיניים. בשנים האחרונות חלה התקרבות רבה בקהילה החד מינית למושגים של התמסדות, הקמת בית ומשפחה. כאשר הקהילה הזו נאבקה על ההכרה בה, היה אצלם צורך לבדל את עצמם. בעשור האחרון חיים חד מיניים הרבה יותר מקובלים על האוכלוסייה הכללית, ולכן הקהילה יכולה להרשות לעצמה להשתייך יותר אל ה"מיינסטרים" חלק משייכות זו בא לידי ביטוי בעריכת טקסי נישואים, ביצירת משפחות אחרות ובכלל בחיים הרבה יותר גלויים מחוץ לארון. במקרה שלהם, רק חתונה אזרחית במובן של טקס אישי היא אופציה.
מהו המעמד החוקי של חתונה אזרחית שנערכת בישראל?
חשוב לציין כי אם התחתנתם בטקס אישי, כלפי החוק זה לא הופך אתכם לנשואים. כידוע, לזוגות נשואים יש הטבות כאלה ואחרות – בלקיחת משכנתא, בנקודות זיכוי במס הכנסה ועוד. אלה לא יינתנו לזוגות שנישאו בטקס אישי, מהסיבה הפשוטה שמדינת ישראל היא הדמוקרטיה היחידה בעולם המערבי בה חתונה אזרחית אינה אפשרות.
כמובן שאפשר להינשא באופן אזרחי בחו"ל, ומדינת ישראל מכירה בנישואים של מדינות מסוימות (קפריסין למשל). אך יש לזכור, שכאשר מדובר בבני זוג יהודיים, שנישאו אזרחית בחו"ל ומעוניינים להתגרש בישראל, יהיה עליהם לעשות זאת רק באמצעות הרבנות הראשית, היא המוסד היחיד המוסמך לגרש בין בני זוג ישראלים יהודים. כלומר, כל מי שסבורים כי יוכלו להימנע לחלוטין מלהיכנס בשערי הרבנות, עלולים למצוא עצמם חוזרים לשם בעל כורחם.
הניסיון האישי שלי כעורכת טקסי נישואים:
כעורכת טקסי חיים נופלת בחלקי הזכות לפגוש בכל פעם טקס אישי אחר: פעם זו חתונה על רקע השקיעה ביום שישי ביישוב יהודי ערבי, זוג שיכול היה להתחתן בטקס דתי, אך בחר שלא. בשעת השקיעה ולצלילי מוסיקה סקוטית עתיקה צעדו החתן והכלה לחופה, חיברנו יחדיו שבע ברכות, וכל ברכה ניתנה לבן משפחה אחר. בפעם אחרת מדובר היה בזוג, יוצאי ברית המועצות לשעבר, שמרגישים יהודים אך לא מחוברים לטקס המסורתי. לכן הם רצו דווקא טקס שנשען על הטקס הדתי, אך מלווה בהסברים: מדוע מקדשים על היין, מדוע מקדשים בטבעת, מדוע שוברים כוס. הקהל היה מרותק! ולאחרונה ערכתי טקס לזוג מקסים, הוא ישראלי, היא שוויצרית, נוצרייה כמובן, שנפגשו בהודו. הם נישאו בחתונה אזרחית בשוויץ, ובאו לכאן לערוך טקס אישי למשפחה בישראל ולחברים. גם אורחים משוויץ הגיעו, וערכנו טקס דו לשוני, המשלב את סיפור היכרותם הקסום בהודו ולבסוף הדלקנו נרות יחדיו, והפעם על רקע שקיעה תל אביבית קסומה.
באופן כללי, כמעט בכל חתונה אזרחית שערכתי, עדיין נשמרו מרכיבים מן הטקס המסורתי. מרכיבים אלה שולבו מתוך הסבר, מתוך קישור לפן האישי או שפשוט שימשו השראה לאמירות אישיות.
תופעה זו מלמדת אותי שכאשר הבחירה ניתנת, רוב האנשים יכבדו את המסורת, יציינו אותה, ואפילו יתאמצו ללמוד ולהבין אותה. זהו אותו חופש שיש לנו כאזרחים, ללמוד נושא מתוך בחירה ולא לעשות כי "כך עושים כולם".
הקהל המשתתף בטקס נישואים אישי בדרך כלל יוצא נפעם ונרגש מן האירוע. כולנו כל כך רגילים לטקס המסורתי, שלא תמיד אנחנו באמת מקשיבים לו. אנחנו מכירים את הניגון, את הסדר, אנחנו בתוך ריטואל ידוע מראש. לעומת זאת, בטקסים מהסוג שאני עורכת, הטקס מתחיל בדרך כלל בברכות אישיות, בשירה, בסיפור, בהדלקת נר ועוד, מייד הקהל מבין שיש כאן משהו אחר, וכולו מתחבר ומקשיב. חתונה אזרחית כזו תמיד יוצרת חיבור מרגש בין הקהל לבין הזוג וזה אף מעצים את החוויה.
